השרשה ישירה באדמה חוסכת את שלב המעבר המלחיץ ממים למצע, שבו שורשי מים עדינים לעיתים נשברים ומתאימים את עצמם מחדש. טבלו את בסיס הייחור בהורמון השרשה באבקה (אופציונלי אך מעלה הצלחה ומזרז), נערו עודפים, ונעצו בעציץ קוטר 8 עד 10 ס"מ עם מצע קל ומאוורר - תערובת של אדמת עציץ עם פרלייט או קוקוס ביחס של בערך 2:1. הרטיבו את המצע, כסו בשקית ניילון שקופה או צנצנת הפוכה ליצירת מיני-חממה לחה, והעמידו באור עקיף בהיר. פתחו את השקית לכמה דקות פעם ביום כדי לאוורר ולמנוע עובש. אל תמשכו את הייחור לבדוק שורשים; במקום זה, כעבור 3 עד 4 שבועות משיכה עדינה שנתקלת בהתנגדות מעידה שנוצרו שורשים, וזה הסימן להסיר את הכיסוי בהדרגה.
ריבוי בחלוקה מתאים רק לפוטוס ותיק וצפוף שכבר מילא את העציץ בכמה גבעולים נפרדים היוצאים מהמצע. הוציאו את הצמח, נערו עודף אדמה, וזהו את החלוקה הטבעית בין אשכולות השורשים. הפרידו בידיים לשניים או שלושה חלקים כשלכל חלק יש גבעול משלו ומסה טובה של שורשים; אם השורשים שזורים חזק, חתכו ביניהם בסכין נקייה. שתלו כל חלק בעציצו והשקו היטב. בצעו זאת באביב כשהצמח בפעילות, כדי שיתאושש מהר. חשוב לדעת: ריבוי מזרעים אינו מעשי בבית - פוטוס כמעט אינו פורח בתרבית מקורה, ופריחתו הנדירה מצריכה בגרות של שנים והורמון גיברלין, כך שלמעשה כל צמחי הפוטוס בעולם מרובים ווגטטיבית (ייחורים) ולא מזרעים.
בישראל העונות הטובות ביותר לריבוי הן האביב (מרץ עד מאי) והסתיו (ספטמבר עד נובמבר), כשהטמפרטורה נעה סביב 22 עד 26 מעלות והצמח בצמיחה פעילה. בחום השרב של יולי-אוגוסט המים בצנצנת מתחממים ומאבדים חמצן, מה שמעודד ריקבון וחיידקים - אם משרישים בקיץ, הרחיקו מחלון דרומי, החליפו מים בתדירות גבוהה יותר (כל יומיים) ושמרו על מיזוג מתון. בחורף הישראלי, במיוחד בבתים לא מחוממים בהרים ובצפון, השרשה מאטה מאוד מתחת ל-18 מעלות; העמידו את הצנצנת על מקרר או ליד מקור חום עדין וודאו שהמים אינם קרים. פוטוס הוא צמח סלחן במיוחד, כך שגם ייחור שלא הצליח פשוט מוחלף באחר - זו אחת הסיבות שהוא הצמח האידיאלי להתנסות ראשונה בריבוי.
