המיורם, קרוב משפחתו העדין של האורגנו, דורש מצע מנוקז היטב, אוורירי ועם pH ניטרלי עד בסיסי קל (6.5 עד 8.0). בישראל, האקלים הים-תיכוני והגשמים החורפיים מחייבים ניקוז מעולה, אחרת השורשים ירקבו במהירות. המצע האידיאלי הוא תערובת שמאזנת בין אחיזת לחות לניקוז מושלם.
התערובת המומלצת: 50% טוף געשי (0 עד 8 מ"מ), מספק ניקוז ומבנה יציב; 30% קוקוס (סיבי קוקוס מפורקים), שומר על לחות עדינה ומאוורר; 20% קומפוסט איכותי (או זבל אורגני מפורק), מעשיר בחומרי הזנה. לחילופין, אפשר להשתמש בפרלייט במקום טוף, אך פרלייט קל מדי ועלול לצוף בהשקיה. מוסיפים גם קורט סיד דולומיטי (כף לעשרה ליטרים) להעלאת ה-pH, כי המיורם אוהב אדמה מעט בסיסית.
חשוב להימנע מאדמת גינה כבדה (חרסיתית) או מצע צפוף ששומר על מים, הם גורמים לריקבון שורשים ולעלים מצהיבים. גם כבול לבדו אינו מומלץ, כי הוא חומצי מדי (pH נמוך) ושומר על לחות רבה מדי. הימנעו גם מתערובות שמכילות דשן כימי בשחרור מהיר, המיורם רגיש לעודף חנקן, שמחליש את הארומה ומעודד מחלות פטרייתיות.
לעציצים: בחרו עציץ עם חורי ניקוז בתחתית, והקפידו על שכבת ניקוז (חלוקי נחל או רסיסי חרס) בעובי 2 עד 3 ס"מ. מלאו את העציץ בתערובת המומלצת, והשקו מיד לאחר השתילה כדי לייצב את המצע. בדקו ניקוז: מים צריכים לחלחל תוך שניות ספורות ולא להישאר עומדים על פני השטח. באדניות משותפות, שלבו מיורם עם צמחים בעלי דרישות דומות (רוזמרין, קורנית, מרווה).
