אם הקצוות יבשים ופריכים, והעלים נראים קצת מסולסלים, כנראה שהאוויר יבש מדי. בנגליה זקוקה ללחות אוויר גבוהה (60% ומעלה). בישראל, במיוחד בקיץ או בחורף עם הסקה, הלחות יורדת ל-30-40%. פתרון: רססו מים מזוקקים על העלים פעמיים ביום, הניחו מגש עם חלוקי נחל ורטיבות מתחת לעציץ, או השתמשו במכשיר אדים ליד הצמח.
אם הקצוות שחורים וגם יש כתמים לבנים על פני העלים (גירי אבנית), הבעיה היא מים קשים או דישון יתר. מי ברז בישראל מכילים כלור ומינרלים המצטברים במצע ושורפים את השורשים. פתרון: השקו במים מסוננים או מים שעמדו 24 שעות. שטפו את המצע פעם בחודש: השקו בשפע מים עד שהם יוצאים מהתחתית, וחזרו כעבור 10 דקות. דשנו רק פעם בחודש באביב ובקיץ בדשן נוזלי מאוזן מדולל לחצי מהריכוז המומלץ.
אם הקצוות משחירים ולעיתים העלים נובלים גם כשהאדמה לחה, הסיבה היא השקיה לא עקבית — יובש קיצוני ואז הצפה. בנגליה אוהבת אדמה לחה באופן אחיד, לא רטובה ולא יבשה. בדקו עם האצבע: השקו כשהשכבה העליונה (2-3 ס"מ) יבשה. בקיץ זה עשוי להיות כל יומיים, בחורף פעם בשבוע. אם המצע כבד, החליפו לאדמה מנוקזת היטב (תערובת כבול, פרלייט וקומפוסט).