גזניה היא צמח עמיד יחסית ליובש, אך רגיש מאוד להשקיית יתר. ההבדל הראשון נראה בעלים: בעודף מים העלים נהיים רכים, צהובים ולעיתים שקופים, והצמח נראה 'נפול' גם כשהאדמה רטובה. לעומת זאת, בחוסר מים העלים קמלים, מתכווצים ומאבדים מבריקות, אך הם נשארים ירוקים כהים עד שהם מתייבשים לגמרי.
בדיקת המצע היא קריטית: דקרו את האדמה לעומק של 5 עד 7 ס"מ. אם האדמה רטובה, דביקה או מריחה ריח חמצמץ, כנראה השקיתם יותר מדי. אם האדמה יבשה ואבקתית, ואפילו העלים התחתונים מצהיבים, הצמח צמא. גזניה אוהבת שהמצע מתייבש בין השקיות, לכן השקו רק כשהסנטימטר העליון יבש למגע.
השורשים מספרים את הסיפור האמיתי: בעודף מים השורשים נרקבים, הם חומים, רזים ובעלי ריח רע. בחוסר מים השורשים יבשים, שבירים ולבנים-אפרפרים. כדי להציל צמח מושקה-יתר, הפסיקו מיד להשקות, הוציאו אותו מהעציץ, גזזו שורשים רקובים והעבירו למצע חדש ומנוקז היטב. להחייאת צמח מיובש, השקו בהדרגה, תחילה רססו עלים, אחר כך השקו קלות, וחזרו לשגרה תוך שבוע.
זכרו: גזניה מעדיפה 'שכחה' על פני 'טביעה'. באקלים הישראלי, בקיץ יש להשקות פעם ביומיים-שלושה, ובחורף פעם בשבוע-שבועיים, תלוי בגשם. אם הצמח בעציץ, ודאו שהעציץ מנקז היטב. סימן בטוח לעודף מים: כתמים חומים או שחורים במרכז העלה, בעוד שחוסר מים מתבטא בעלים יבשים בקצוות.
