הגורם השכיח ביותר הוא לחות אוויר נמוכה. הפתרון: הרכיבו מכשיר אדים ליד הצמח (הגדירו ל-60%–70%), או הניחו את העציץ על מגש חלוקי נחל רטובים (וודאו שהמים לא נוגעים בתחתית העציץ). רססו את העלים במים מזוקקים או מסוננים פעם ביום, בבוקר, כדי שהמים לא יעמדו על העלים בלילה. אם אתם גרים באזור לח יחסית (למשל מישור החוף בקיץ), אפשר להסתפק בריסוס יומיומי.
סיבה נוספת היא מים קשים או כלור. מי ברז בישראל מכילים לרוב כלור ומינרלים כמו סידן ומגנזיום, שמצטברים במצע וגורמים לכוויות בקצוות. השקו במים מסוננים, מים מזוקקים או מי גשמים. אפשר גם להשאיר מים בכלי פתוח למשך 24 שעות לפני ההשקיה כדי שהכלור יתנדף. דישון יתר מחמיר את המצב – דשנו רק פעם בחודש באביב ובקיץ בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) מדולל לחצי מהריכוז המומלץ, והפסיקו לגמרי בחורף.
חוסר עקביות בהשקיה – ייבוש מוחלט של המצע ואז הצפה – גורם לקצוות להתייבש ולמות. השקו כשהשכבה העליונה של המצע (2–3 ס״מ) יבשה למגע, בדרך כלל פעם ב-5–7 ימים בקיץ ופעם ב-10–14 ימים בחורף. השקיה בטפטוף איטי עד שמים יוצאים מחורי הניקוז. אם המצע יבש מדי, טבלו את העציץ במים פושרים למשך 15 דקות. זכרו: דיזיגותקה סובלת יותר מהשקיית חסר מאשר מעודף, אבל גם לא אוהבת רגליים רטובות.