בעיה שכיחה נוספת היא האבקה לקויה. מקור החסידה מאביק את עצמו, אבל ימי שרב עם רוחות יבשות פוגעים בתנועת האבקנים. כדי לשפר האבקה, שתלו זנים שונים במרחק 5-10 מטר, או רססו בתמיסת סוכר (1 כף סוכר לליטר מים) על הפרחים בשעות הבוקר המוקדמות, פעם בשבוע בתקופת הפריחה (אפריל-מאי). גידול צמחי תבלין פורחים כמו אזוב או קורנית בקרבת העץ ימשוך דבורים וישפר את ההאבקה.
דישון לא מאוזן הוא גורם נפוץ לנשירה. עודף חנקן (דשן ירוק) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פירות, וחוסר אשלגן וזרחן מחליש את החנטים. באדמות ישראל, יש לדשן באביב (מרץ) בדשן אורגני עשיר באשלגן (למשל קומפוסט בתוספת אפר עץ) ולהימנע מדישון חנקני אחרי מאי. כמות מומלצת: 2-3 ק"ג קומפוסט לעץ בוגר, פעם בעונה. אם העץ צעיר, חצי כמות. הימנעו מדישון כימי מהיר שחרור – הוא מגביר נשירה.
תנודות טמפרטורה קיצוניות, כמו גל חום פתאומי אחרי גשם מאוחר, גורמות לעץ להשיל פירות. באזורים כמו הגליל או הרי ירושלים, כדאי להגן על העץ באמצעות הצללה זמנית מרשת צל 30% בתקופת הפריחה והחנטה (מאי-יוני). כמו כן, גיזום קיץ קל (הסרת ענפים יבשים וצפופים) משפר אוורור ומפחית עקה. חשוב לזכור: נשירה טבעית של 10-20% מהחנטים היא תקינה – העץ מווסת את היבול. אם הנשירה עולה על 50%, יש לבדוק השקיה, דישון ומזיקים כמו כנימות או עש הפרי.