בעיות האבקה הן גורם מרכזי נוסף. פרי תאווה הוא צמח אנדרודיואצאי – פרחיו מבשילים בנפרד (פרוטאנדריה), כך שהאבקה עצמית כמעט בלתי אפשרית. ללא האבקה צולבת על ידי חיפושיות (Nitidulidae) או האבקה ידנית, הפרחים נושרים תוך ימים. בארץ, אוכלוסיית המאביקים הטבעית דלילה, במיוחד באזורים עירוניים. כדי לשפר האבקה, שתול לפחות שני עצים מזנים שונים (למשל 'ברונסון' ו'גפן') במרחק של עד 10 מטרים, ובזמן הפריחה (אפריל-יוני) בצע האבקה ידנית: אסוף אבקה מפרח זכרי (פתוח לגמרי) עם מברשת רכה והעבר לפרח נקבי (עלי כותרת פתוחים למחצה).
גורם שלישי הוא דישון לא מאוזן. עודף חנקן מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון פריחה, וחוסר באשלגן ובזרחן מחליש את חוזק הפרי. באביב, לפני הפריחה, דשן בדשן מאוזן 8-3-9 (NPK) בתוספת מיקרו-אלמנטים כמו אבץ ובורון (למשל, 50 גרם לעץ צעיר, 200 גרם לעץ בוגר). חזור על הדישון לאחר החנטה (יוני) עם דשן עשיר באשלגן (למשל 0-0-50) בכמות 100-150 גרם לעץ. הימנע מדישון חנקני בקיץ.
תנודות טמפרטורה קיצוניות – גלי חום או קור פתאומיים – גורמים לנשירה. בישראל, רוחות חמות (חמסין) באביב ובסתיו מייבשות את הפרחים, וירידת טמפרטורה מתחת ל-12°C בלילה פוגעת בחנטים. פתרון: הצל על העץ ברשת 30% בימי חום קיצוני, והשקה בטפטוף לפני חמסין כדי להעלות לחות יחסית. כמו כן, חיפוי הקרקע בקומפוסט (5-10 ס”מ) מווסת טמפרטורת שורשים ושומר על לחות.