בישראל, במיוחד בקיץ, לחות האוויר בבתים ממוזגים יורדת ל-30%–40%, והכופית, שמוצאה מאזורים צחיחים למחצה, רגישה לכך. קצוות העלים מתייבשים תחילה ואז משחירים. הפתרון: הגברת לחות סביבתית — הניחי מגש עם חלוקי נחל רטובים מתחת לעציץ, או רססי מים מזוקקים באוויר סביב הצמח (לא על העלים) פעם ביום. הימנעי ממכשיר אדימה ישיר מדי שעלול לגרום לריקבון.
סיבה שכיחה נוספת היא הצטברות מלחים במצע, הנובעת מהשקיה במי ברז קשים (עשירים בסידן ומגנזיום) או מדישון יתר. המלחים מצטברים בקצוות העלים וגורמים לנמק. כדי לטפל בכך, השקי את הכופית במים מסוננים או מזוקקים לפחות פעם בשבוע, ושטפי את המצע מדי חודש: השקי בכמות גדולה של מים מזוקקים עד שהם יוצאים מחורי הניקוז, וחזרי על כך שלוש פעמים. דשן רק פעם בחודשיים בעונת הגידול (אביב-סתיו) בדשן סוקולנטים מדולל לחצי מהריכוז המומלץ.
לבסוף, חוסר עקביות בהשקיה — השקיה מרובה ואחריה יובש ממושך — גורמת לתנודות בלחץ המים בתאי העלה ופוגעת בקצוות. הכופית זקוקה להשקיה סדירה: המתיני עד שהמצע יבש לחלוטין (בעומק 2-3 ס"מ) ואז השקי בשפע. בקיץ זה בערך פעם ב-7–10 ימים, בחורף פעם ב-3–4 שבועות. אם כבר יש נזק, גזמי את הקצוות השחורים במספריים נקיות וחדות, והצמח יתאושש תוך שבועות.