האלינה היא סוקולנט עדין במיוחד, ששורשיו הרגישים סובלים מהשקיית יתר כמעט מיד. ההבדל הראשון והמהיר ביותר בין עודף מים לחוסר מים מתגלה במרקם העלים. בעודף השקיה העלים נעשים רכים, שקופים למחצה, לעתים עם כתמים מימיים כהים, והם נושרים במגע קל. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מאבדים את המוצקות שלהם, מתקמטים ומתרככים, אך נשארים אטומים וצבעם דוהה לגוון אפרפר-ירקרק.
בדקו גם את המצע: כשהוא רטוב יתר על המידה, האדמה תהיה דביקה ותוציא ריח חמוץ או עובש. בחוסר מים המצע יהיה יבש לחלוטין, יתנתק מדפנות העציץ ויהיה קל למגע. שימו לב, אלינה זקוקה למצע שמתייבש לגמרי בין השקיות, לכן אם אתם משקים לפי לו"ז קבוע מבלי לבדוק את יובש הקרקע, סביר שתגרמו נזק.
השורשים הם האינדיקטור המובהק ביותר, אך הם דורשים הוצאה זהירה מהעציץ. בעודף מים השורשים יהיו חומים-שחורים, רזים ורכים, לעתים עם ריח רקב. לעומת זאת, בחוסר מים השורשים נראים בריאים אך יבשים ושבירים, והם עלולים להתכווץ. אם אתם חושדים בריקבון, חתכו את כל השורשים הפגועים, פזרו קינמון על החתכים והשאירו את הצמח לייבוש באוויר כמה ימים לפני שתילה מחדש במצע יבש.
כדי להחיות אלינה מיובשת, השקו אותה בהשריה עמוקה, הניחו את העציץ בקערת מים פושרים למשך 15 עד 20 דקות, ואז הניחו לו להתנקז היטב. חזרו על כך רק כשהמצע יבש לגמרי. לעומת זאת, אלינה מושקת יתר על המידה דורשת פעולה מיידית: הוציאו אותה מהעציץ, הסירו אדמה רטובה, גזמו שורשים רקובים, טפלו בקוטל פטריות אורגני לפי הוראות התווית, ושתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב. השאירו אותה ללא מים שבוע-שבועיים עד שתראו סימני התאוששות.
