לחות אוויר נמוכה היא גורם שכיח. האוביזה מעדיפה לחות יחסית של 40%–60%, אך בבית הישראלי הממוזג הלחות יורדת לעיתים ל-20%–30%. הפתרון: רססו מים מזוקקים סביב הצמח (לא על הגוף) פעמיים בשבוע בבוקר, או הניחו מגש חלוקי נחל רטוב מתחת לעציץ. הימנעו מערפול ישיר שעלול לגרום לריקבון.
המלחת מצע ודישון יתר הם האויב השקט. דשן כימי מצטבר ומשאיר מלחים ששורפים את קצוות השורשים והעלים. אם אתם מדשנים יותר מפעם בחודש בעונת הגידול (אביב–סתיו), או משתמשים בדשן חזק מדי, הפסיקו מיד. שטפו את המצע במים מזוקקים: השקו לאט עם פי 3 מנפח העציץ, תנו למים לנקז לגמרי, וחזרו כעבור שעה. עשו זאת פעם אחת בלבד, ואחר כך השקו כרגיל רק כשהמצע יבש.
מים קשים עם כלור או פלואוריד עלולים גם הם לגרום לקצוות שחורים. השתמשו במים מסוננים, מזוקקים או מי גשמים. אם אין ברירה, הניחו מי ברז בכלי פתוח ל-24 שעות לאידוי הכלור. לבסוף, חוסר עקביות בהשקיה – יובש ממושך ואז הצפה – יוצר מתח שמופיע כקצוות שרופים. קבעו לוח השקיה קבוע: בקיץ כל 7–10 ימים כשהמצע יבש לגמרי, בחורף פעם ב-3–4 שבועות.