כדי לאבחן: שלפו בעדינות את החצב מהעציץ. שורשים בריאים הם לבנים־שמנמנים; שורשים רקובים הם שחורים, רזים, דמויי רפש ולעתים מסריחים. אם הבצל עצמו רך, לח או משחיר – הריקבון התפשט לבסיס. במקרה כזה, גזמו את כל השורשים הרקובים עד לרקמה בריאה בעזרת מספריים מחוטאים, והסירו כל חלק רך מהבצל. פזרו אבקת פטריות (על פי הוראות היצרן) על החתכים, או טבלו בקינמון טחון כחומר ייבוש טבעי.
שתלו מחדש במצע קרמי, מנוקז היטב (תערובת קקטוסים + 30% פרלייט או חול גס). השקו רק לאחר שבוע־שבועיים, ורק כשהמצע יבש לגמרי בעומק 5 ס״מ. בישראל, בעונת הגשמים (נובמבר־מרץ) החצב בחוץ לא צריך השקיה כלל; בקיץ, השקו אחת ל־3–4 שבועות, ורק אם העלים מראים סימני קמט קל. אל תשאירו מים בצלוחית.
אם הריקבון פגע ביותר מ־50% מהבצל – קשה להציל, אבל אפשר לנסות לייבש את הבצל באוויר הפתוח בצל למשך שבוע, לטפל בפטריה ולשתול מחדש. זכרו: חצב בריא יכול לעבור חודשים בלי מים, אז עדיף להשקות בחסר מאשר בעודף. אם הנבילה נמשכת למרות הטיפול, ייתכן שהבצל גוסס ולא ניתן להצלה.