ההבדל הראשון ניכר במרקם העלים: בעודף השקיה העלים נהיים רכים, דביקים לעיתים ונושרים בקלות, הם מרגישים ספוגיים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים קמלים, מתקמטים ומאבדים את הבשרניות האופיינית, אך נשארים יציבים למגע. התבוננות בפני העלה מגלה שבהשקיית יתר מופיעים לעיתים כתמים חומים-שחורים (ריקבון), בעוד שבצורת גורמת לקצוות יבשים וצהובים.
גם הצבע משתנה: עודף מים מחוויר את העלים לכדי ירוק-צהבהב, ובמקרים חמורים הם מצהיבים לגמרי. חוסר מים, לעומת זאת, משאיר את העלים ירוקים אך עמומים, ולעיתים מופיע גוון אפרפר-כסוף. שימו לב גם לגבעולים: בהשקיית יתר הם מתרככים ונרקבים בבסיס, בעוד שבצורת הגבעולים נשארים קשים אך מתכווצים.
בדיקת המצע היא המפתח: במצב של השקיית יתר, האדמה תהיה רטובה ודחוסה גם לאחר ימים מההשקיה, ולעיתים תפלוט ריח חמוץ או עובש. בחוסר מים, המצע יהיה יבש לגמרי, עלול להתנתק מדפנות העציץ, והצמח ייראה קליל בהרמתו. דקרו קיסם לעומק האדמה; אם יוצא רטוב, הימנעו מלהשקות, אם יבש לגמרי, הגיע הזמן.
הצלת פפרומיה מושקת יתר: הוציאו את הצמח מהעציץ, גזמו שורשים רכים ושחומים, טבלו את השורשים הנותרים באבקת פחם פעיל (או קינמון) ושתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב. השקו רק לאחר שבוע. להחייאת צמח מיובש: טבלו את העציץ בקערת מים פושרים למשך 20 דקות, הניחו לניקוז מוחלט, והשקו בפעם הבאה רק כשהמצע יבש בעומק 2 עד 3 ס"מ. בשני המקרים, הרחיקו מאור חזק עד להתאוששות.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
