חמציץ כחול, או בשמו הבוטני Oxalis triangularis, הוא צמח בית מרהיב שעליו הסגולים-כהים בצורת משולש נסגרים בלילה ונפתחים באור. מוצאו מברזיל, ולכן הוא אוהב חום ולחות, אך לא שמש ישירה חזקה. בישראל, כדאי למקם אותו ליד חלון מזרחי או מערבי עם וילון שקוף, או במרחק חצי מטר מחלון דרומי. אור חזק מדי ישרוף את העלים ויגרום להם להצהיב, בעוד חוסר אור יגרום לעלים להתארך ולהיראות חיוורים.
השקיה היא האומנות הקריטית בטיפול בחמציץ. השקו אותו רק כשהשכבה העליונה של האדמה יבשה למגע, בערך פעם ב-4 עד 6 ימים בקיץ ופעם ב-7 עד 10 ימים בחורף. השתמשו במים פושרים שעמדו 24 שעות, והשקו בעדינות על האדמה, לא על העלים. עודף השקיה גורם מיד לריקבון שורשים, סימן אזהרה הוא עלים צונחים ורכים. אם זה קורה, הפסיקו להשקות מיד והוציאו את הבצל מהעציץ לבדיקה.
החמציץ אוהב מצע קליל ומנקז היטב. תערובת מושלמת: 2 חלקים כבול, חלק אחד פרלייט וחלק אחד ורמיקוליט. אפשר גם תערובת קנויה לעציצים בתוספת חופן פרלייט. באביב ובקיץ, דשנו פעם בשבועיים בדשן נוזלי לצמחי בית מדולל לחצי מהריכוז המומלץ. בחורף, כשהצמח נכנס לתרדמה, הפסיקו לדשן לגמרי. החמציץ רעיל לכלבים וחתולים, הרחיקו מהישג ידם.
לוח הטיפול השנתי: באביב (מרץ-מאי), התחילו דישון, הגבירו השקיה בהדרגה, ובדקו אם צריך לעצב מחדש (בדרך כלל כל שנתיים). בקיץ (יוני-אוגוסט), שמרו על לחות סביבתית: רססו מים מסביב לצמח, לא על העלים. בסתיו (ספטמבר-נובמבר), הפחיתו השקיה והפסיקו דישון; העלים עלולים להצהיב ולנשור, זה טבעי. בחורף (דצמבר-פברואר), הצמח בתרדמה: השקו מינימלית (פעם בשבועיים-שלושה), שמרו בטמפרטורה מעל 10 מעלות, ואל תדאגו אם אין עלים, הבצל יחזור באביב.
