ליטופס, הסוקולנט הזעיר דמוי האבן, רגיש מאוד להשקיית יתר. סימן ראשון לעודף מים הוא מראה שקוף ומעט ג'לטיני של העלים, הם מאבדים את המרקם המוצק והקשה שלהם, ולעיתים נראים מימיים. בנוסף, הצבע הופך לדהוי, ירקרק-אפרפר, והעלים עלולים להתפוצץ או להירקב מבסיס הצמח. במגע, עלה רטוב מדי ירגיש רך ומעט דביק. אם תוציא את הצמח מהעציץ, השורשים יהיו חומים, רזים ושקועים בריר, סימן מובהק לריקבון.
לעומת זאת, חוסר מים מתבטא בקמטים ברורים על דפנות העלים, הם נראים מקומטים, יבשים ומאבדים מנפחם. הצבע עשוי להתכהות או להפוך לאדמדם-כתום (תלוי בזן), והעלים נוקשים אך שבירים. אם תלחץ בעדינות, תרגיש שהם קשים וקפוצים, כמו אבן יבשה. השורשים במצב זה יהיו יבשים, חומים-אפורים אך לא רזים, פשוט חסרי לחות. בניגוד להשקיית יתר, הצמח לא ירקב, אלא יתכווץ ויתייבש לאט.
ההבדל המכריע הוא במרקם ובמהירות התגובה. בעוד שחסר מים מתפתח בהדרגה (שבועות), עודף מים יכול להרוג תוך ימים ספורים. כדי להציל צמח מושקה-יתר, הפסק מיד להשקות, הוצא אותו מהעציץ, גזור שורשים רקובים והשאר את הצמח לייבוש באוויר למשך שבוע-שבועיים לפני שתילה מחדש במצע יבש. לצמח מיובש, השקה בזהירות: המתן יום-יומיים לאחר השקיה קלה, ואם הקמטים נעלמים, חזור על ההשקיה לאחר שהמצע התייבש לחלוטין.
זכור שבישראל, עונת הגשמים מסוכנת במיוחד לליטופס. בקיץ, השקה פעם בשלושה-ארבעה שבועות, ורק כשהעלים מראים קמטים קלים. בחורף, הימנע מהשקיה לחלוטין אם הצמח נמצא בחוץ וחשוף לגשם. תמיד עדיף להשקות בחסר מאשר בעודף, ליטופס יכול לשרוד חודשים ללא מים, אבל השקיית יתר תהרוג אותו תוך שבוע. בדוק תמיד את מצב העלים לפני כל השקיה, ולא לפי לוח שנה קבוע.
