אם אין לכם גישה למים מסוננים, הכינו מים מותאמים: מלאו דלי או בקבוק במי ברז והניחו לו לעמוד לפחות 24 שעות (רצוי 48) כדי שהכלור יתנדף. לאחר מכן הרתיחו את המים (זה מסיר עודפי סידן) וקררו לטמפרטורת החדר. השקיה במים פושרים (20-25 מעלות) עדיפה על קרים מדי, שעלולים להלם את השורשים.
המלח המצטבר באדמה הוא האויב השקט של הסורו. אחת לחודש, שטפו את האדמה בכמות גדולה של מים מותאמים (עד שיוצאים מתחתית העציץ) כדי לדלל מלחים. הימנעו מהשקיה במים מרוככים (ממכשירי סינון ביתיים שמחליפים סידן בנתרן) – הנתרן מזיק יותר.
שימו לב: אם אתם מגדלים את הסורו בעציץ, השתמשו תמיד במים ללא כלור ובטמפרטורת החדר. סימן אזהרה ראשון למים לא מתאימים הוא הופעת כתמים חומים בקצות העלים. במקרה כזה, עברו מיד למים מותאמים וקצצו עלים פגועים. הסורו סולח, אבל לא מהר – סבלנות.