לעומת זאת, צמא אמיתי יגרום לעלים מקומטים, יבשים ושבירים, ולעיתים לקצוות חומים. במקרה כזה, האדמה תהיה יבשה לחלוטין והעציץ ירגיש קל. ההבדל המכריע הוא במגע: באדמה יבשה המים יחלחלו מיד, בעוד שבמצע רטוב המים יישארו על פני השטח. בישראל, בעונות המעבר והחורף, השקיית יתר נפוצה יותר בשל התאדות איטית.
אם אובחן ריקבון שורשים, פעל מיד: גזור את כל השורשים הרקובים בעזרת מספריים נקיים, והשאר רק שורשים בריאים. העבר את הצמח לעציץ חדש עם ניקוד טוב ומצע אוורירי (תערובת של כבול, פרלייט וקומפוסט בפרופורציות 2:1:1). השקה פעם אחת קלות, ואז הפסק להשקות למשך 7–10 ימים עד שהמצע יתייבש. לאחר מכן, השקה רק כשהשכבה העליונה (2–3 ס"מ) יבשה. בעונת הקיץ בישראל, יש להשקות בערך פעם ב-4–6 ימים, ובחורף פעם ב-10–14 ימים.
במקרה של צמא אמיתי, השקה את הצמח בהשריה עמוקה: הנח את העציץ בכלי עם מים פושרים למשך 30 דקות, ואז תן לעודפים להתנקז. חזור על השקיה רגילה לפי הצורך. כדי למנוע בלבול בעתיד, השתמש במד לחות או בדוק את האדמה באצבע לפני כל השקיה. זכור: הפיקוס הקיסוסי מעדיף יובש קל בין השקיות על פני רטיבות מתמדת. אם הצמח שלך נמצא במקום חשוך מדי, העבר אותו לאור עקיף בהיר, כי חוסר אור מחמיר את הרפיון.