לצד הפרחים, מדיטראנים ריחניים הם הבחירה החכמה לחיסכון במים: רוזמרין, מרווה (Salvia officinalis), קורנית/טימין ולבנדר מסוג 'Grosso' או לבנדר ספרדי (Lavandula stoechas) — כולם צמחי חורש ים-תיכוני שסובלים יובש ופורחים בשמש. בשרניים כמו אגבה, אלוורה וסדום (Sedum) מתאימים למי ששוכח להשקות, אך יש להשקות אותם רק כשגוש האדמה יבש לגמרי לעומק, פעם ב-7–10 ימים בקיץ ולא יותר. למטפסים על גדר או פרגולה דרומית: בוגנוויליה (הכי עמידת חום שיש, אך דוקרנית) ויסמין למי שרוצה ריח.
התאימו את הצמח למטרה במקום לשתול "מה שהיה במשתלה": לכתם צבע עז — גזניה, זיניה ופרחי החמה (טגטס); לכיסוי קרקע חוסך-מים — דיכונדרה כסופה או סדום; ולמשיכת פרפרים ודבורים — לנטנה, לבנדר ופלוקס. תדירות ההשקיה בקיץ: צמחים עשבוניים בגינה כל 2–3 ימים בשעות הבוקר המוקדמות, בעציץ אפילו כל יום כי המצע מתייבש מהר; מדיטראנים מבוססים אחת ל-5–7 ימים; בשרניים אחת ל-7–10. הכלל החשוב: להשקות עמוק ולעומק פעם-פעמיים בשבוע עדיף על השקיה שטחית יומית, כי זה מעודד שורשים עמוקים ועמידים יותר לחום.
הגנה על הקרקע היא מה שמפריד בין גינה ששורדת גל חום לגינה שקורסת בו. פזרו שכבת חיפוי (מולץ') בעובי 5–7 ס"מ מקומפוסט, קליפות עץ או חצץ בהיר סביב הבסיס — היא מורידה את טמפרטורת השורשים במעלות אחדות ומפחיתה איוד עד בשליש. הימנעו מהרטבת עלים בשעות הצהריים: טיפות מים מתפקדות כעדשות מגדלת וגורמות לכתמי חריכה. דשנו בדשן נוזלי מאוזן (NPK) אחת ל-2–3 שבועות באביב-קיץ בלבד, לא בחורף. וגיזום: אחרי כל גל פריחה הסירו פרחים קמלים (deadheading) — בגזניה, זיניה ולנטנה זה מדרבן סבב פריחה חדש תוך שבועיים.
