בקיץ הישראלי (מאי-ספטמבר), כשהקקטוס בשיא הצמיחה, השקו יסודית עד שהמים יוצאים מחור הניקוז, ואז המתינו שכל המצע יתייבש לחלוטין — בדרך כלל 12-18 יום בעציץ חרס בחוץ, יותר בעציץ פלסטיק פנימי. בחורף (נובמבר-פברואר) הקקטוסים במנוחה: הפחיתו לפעם ב-4-6 שבועות בכמות קטנה, או הפסיקו כמעט לגמרי אם הם עומדים במרפסת קרה. הכלל הבטוח: כשמתלבטים, אל תשקו. קקטוס שהתייבש שבוע מיותר יתאושש; קקטוס שנרקב — לא. מים פושרים עדיפים על מי ברז קרים ישר מהצינור בחודשי הקיץ.
האור בישראל עז מאוד, ולא כל קקטוס אוהב שמש ישירה במלואה. מינים מדבריים כמו אכינופסיס, ממילריה ואופונטיה משגשגים ב-4-6 שעות שמש, אך גם הם עלולים להישרף בחזית מערבית או דרומית בגל חום של יולי-אוגוסט — סימן ההיכרות הוא כתם צהבהב-לבן על הצד הפונה לשמש. קקטוס שגידלתם בפנים אל תוציאו ישר לשמש מלאה; הרגילו אותו בהדרגה לאורך שבועיים כדי למנוע כווייה. לעומתם, קקטוס חג המולד (שלומברגרה) אינו קקטוס מדברי אלא אפיפיט יערני, ולכן דורש אור עקיף בהיר בלבד ולחות מסוימת — שמש ישירה ישראלית תשרוף אותו במהירות.
חמישה מינים מומלצים למתחילים בישראל: אופונטיה מיקרודאסיס (Opuntia microdasys) — עמידה מאוד וסלחנית, אך הזהרו מהגלוכידים, הקוצים הזעירים שנתקעים בעור וקשה להוציא; ממילריה (Mammillaria) — קומפקטית, מפריחה כתר פרחים ורודים באביב וקלה להשרשה; אכינופסיס (Echinopsis) — מפריחה פרחים גדולים ומרהיבים שנפתחים בלילה ומחזיקה שנים; אסטרופיטום מיריוסטיגמה (Astrophytum myriostigma, 'כובע הבישוף') — חסר קוצים, פרחים צהובים בקיץ, מתאים לבתים עם ילדים; ושלומברגרה (Schlumbergera) לפריחת חורף ססגונית באור עקיף. דשנו רק באביב ובקיץ, פעם ב-4-6 שבועות, בדשן דל חנקן (יחס כמו 5-10-10) מדולל לחצי מהמינון שעל האריזה. בחורף אל תדשנו כלל.
