סדום בוריט, עם גבעוליו המשתלשלים ועליו העסיסיים בצורת דמעה, הוא צמח עדין שסובל בעיקר משתי טעויות נפוצות: השקיית יתר או יובש ממושך. הסימנים החיצוניים דומים לעיתים, אבל ההבדל טמון במרקם העלים, במצב המצע ובשורשים. בישראל, במיוחד בקיץ החם, קל לטעות, אז בוא נצלול לאבחנה מדויקת.
כשהצמח סובל מעודף מים, העלים נראים נפוחים, רכים ומעט שקופים למראה. הם עלולים להצהיב ולנשור במגע קל. המצע יהיה לח ודביק, ולעיתים תרגיש ריח חמוץ או עובש. בשורשים תמצא ריקבון: שורשים שחורים, רזים ומסריחים. במקרה כזה, הפסק מיד השקיה והוצא את הצמח מהעציץ. גזור את כל השורשים הרקובים והעלים הפגועים, טפל בקוטל פטריות על פי הוראות התווית, ושתל מחדש במצע ייעודי לקקטוסים וסוקולנטים עם ניקוז מעולה. השקה רק לאחר שבוע-שבועיים.
לעומת זאת, כשיש חוסר מים, העלים יתקמטו, יתכווצו ויאבדו מהמוצקות שלהם. הם לא יהיו רכים כמו בהשקיית יתר, אלא יבשים ומקומטים, ולעיתים ישנו צבע לאדמדם או חום. המצע יהיה יבש לגמרי, לעומק של כמה סנטימטרים. השורשים ייראו יבשים ושבירים, אך לא שחורים. כדי להחיות צמח מיובש, השקה בהדרגה: תחילה הרטב קלות, ואחרי כמה ימים תן השקיה יסודית יותר. חזור לשגרה רגילה, השקה רק כשהמצע יבש לגמרי. בישראל, בקיץ זה אומר בערך פעם בשבוע, בחורף פעם בשבועיים-שלושה.
כלל אצבע: סדום בוריט מעדיף טעות של יובש על פני טעות של לחות. העלים העסיסיים אוגרים מים, ולכן הצמח סובל יובש יותר מאשר ריקבון. אם אינך בטוח, המתן עוד כמה ימים לפני ההשקיה. שימו לב גם לעונה: בקיץ חם ויבש הצמח זקוק ליותר מים, בחורף קריר ולח, הרבה פחות. ובכל מקרה, השתמשו תמיד בעציץ עם ניקוז טוב ובמצע מנוקז היטב.
