סיבה שנייה בשכיחותה היא השקיה במי ברז – במיוחד באזורים עם מים קשים (עשירים בסידן, מגנזיום ופלואוריד). הצטברות מלחים ופלואוריד במצע גורמת לקצות העלים להיחרך. אם אתם משקים במי ברז, נסו לעבור למי מזוקקים, מי גשם או מי ברז שעמדו 24 שעות בכלי פתוח (לאוטם כלור, אבל לא פלואוריד). פתרון נוסף: השקו בנדיבות פעם בחודש במים מזוקקים בלבד כדי לשטוף את המלחים מהמצע (השקו עד שיוצאים מים מתחתית העציץ, המתינו 10 דקות והשקו שוב).
דישון יתר עלול גם הוא לגרום לקצוות חומים ופריכים. אם אתם מדשנים יותר מפעם בשבועיים בעונת הגידול (אביב-קיץ), או משתמשים בדשן חזק מדי, המלחים מצטברים במצע ופוגעים בשורשים. הפסיקו לדשן לחלוטין למשך חודש. לאחר מכן, דשנו בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) מדולל לחצי מהריכוז המומלץ, פעם בשבועיים בלבד באביב ובקיץ, ופעם בחודש בסתיו. בחורף – אין צורך בדישון כלל.
חוסר עקביות בהשקיה – ייבוש מוחלט של המצע בין השקיות והצפה פתאומית – גורם לקצות העלים להיחרך. צמחים רגישים להבדלי לחות קיצוניים. בדקו את המצע באצבע: השקו רק כשהשכבה העליונה (2-3 ס"מ) יבשה. השקו תמיד במים בטמפרטורת החדר, עד שיוצאים מים מתחתית העציץ. אם המצע ישן ודחוס, החליפו אותו בתערובת מנוקזת היטב (כבול, פרלייט וקומפוסט ביחס שווה). גיזום הקצוות החומים: גזמו רק את החלק היבש במספריים נקיים, מבלי לפגוע ברקמה הירוקה – השאירו שוליים דקים חומים כדי לא לפצוע את העלה.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
